ההתחלה
הג'אז מגיע לבאקו
במחצית הראשונה של המאה ה-20 הייתה באקו עיר נפט רועשת וקוסמופוליטית, פתוחה לכל רוח. יחד עם תקליטים ואמנים אורחים הגיע גם הג'אז — ומצא מיד קהל אוהד.
כבר ב-1939 הוקמה בבאקו תזמורת הג'אז הממלכתית של אזרבייג'ן בהנהגת תופיק קולייב ונייאזי. כך הפך הג'אז לחלק מחיי המוזיקה של הרפובליקה.
ציר זמן
מאה שנות ג'אז בבאקו
שנות ה-20–30
הג'אז מגיע לבאקו עם תקליטים וסיבובי הופעות; בעיר הקוסמופוליטית הוא מוצא קהל משלו במהירות.
1939
מוקמת תזמורת הג'אז הממלכתית של אזרבייג'ן בהנהגת תופיק קולייב ונייאזי.
שנות ה-40–50
למרות מסעות אידאולוגיים נגד מוזיקה «בורגנית», הג'אז ממשיך להישמע בתזמורות ובמת הבידור של באקו.
שנות ה-60
ההפשרה מחזירה לג'אז את החירות. מופיעים הרכבים, ג'אם-סשנים ומוזיקאים צעירים — וביניהם ואגיף מוסטפזאדה.
שנות ה-70
ואגיף מוסטפזאדה יוצר את המוגאם-ג'אז — מיזוג של מוגאם וג'אז שיהפוך לכרטיס הביקור של המוזיקה האזרבייג'נית.
1979
ואגיף מוסטפזאדה הולך לעולמו בגיל 39 ומותיר אחריו אסכולה, ממשיכים וז'אנר חדש.
שנות ה-2000 →
פסטיבל הג'אז הבינלאומי של באקו ודור חדש של מוזיקאים מעלים את הג'אז האזרבייג'ני אל במות העולם.
עידן ההפשרהמבעד לאיסורים
המוזיקה שלא הצליחו לאסור
בשנים הסובייטיות נחשד הג'אז לסירוגין כ«מוזיקה מערבית» ושב לבמה. בבאקו הוא שרד הודות לתזמורות, לבמת הבידור ולאהבתו העקשנית של הקהל.
דווקא הרציפות הזו הכינה את הפריצה: כשהגיעה חירות שנות ה-60, כבר היו בעיר מי שיישאו את דגל הג'אז.
«באקו תמיד הייתה עיר שבה סוגי מוזיקה שונים יושבים סביב שולחן אחד».jnews.az